מה ההבדל בין קישורים מ-PBN לבין קישורים מפוסטים אורחים?

שני ספקים נותנים לכם הצעה באותו שבוע. אחד מוכר קישורים חודשיים מרשת אתרים שהוא מנהל, השני מציע לכתוב מאמר אורח באתר תוכן בענף שלכם ולשלב בו קישור. המחירים רחוקים זה מזה, לוחות הזמנים רחוקים עוד יותר, ושתי ההצעות מדברות על אותה מטרה: לחזק את הפרופיל החיצוני של האתר. השאלה הזאת מגיעה אליי הרבה, ורוב התשובות שמסתובבות ברשת מנסות להכריע איזו שיטה מוסרית יותר במקום להסביר מה כל אחת מהן קונה בפועל. לשני המסלולים יש קונים אמיתיים, ולשניהם יש מצבים שבהם הם הבחירה הלא נכונה. כאן אני עושה את ההפרדה המעשית: מה זו רשת בלוגים פרטית ומה זה פוסט אורח, כמה כסף וכמה זמן כל מסלול דורש, איזה סיכון נלווה לכל אחד, ואיך לבחור לפי המצב הספציפי של האתר שלכם. בסוף יש כלל החלטה שאפשר להפעיל בלי לשאול אף ספק.

תוכן העניינים 7 פרקים ▾

מה זו רשת בלוגים פרטית, ומה קונים בה

PBN הוא קיצור של Private Blog Network, רשת בלוגים פרטית. מדובר באוסף אתרים שנמצאים בבעלות ובשליטה של גורם אחד, מפרסמים תוכן, ומקשרים החוצה לאתרים של לקוחות. כשקונים קישור מרשת כזאת, קונים למעשה מקום בתוך מאמר באחד האתרים האלה, עם עוגן שמסכימים עליו מראש ועם דף יעד שאתם בוחרים.

רוב הספקים בשוק הזה לא מחזיקים את האתרים בעצמם. הם שוכרים מקום במאמר אצל מישהו אחר ומוכרים אותו הלאה, ולכן אין להם באמת מה להבטיח לגבי מה יעלה לאוויר ומה יקרה לו אחר כך. אצלי הרשת היא נכס שאני מחזיק ומתחזק בעצמי, וזה ההבדל היחיד שבאמת מעניין אתכם כקונים, כי הוא זה שקובע כמה שליטה יש על התוצאה.

כך זה נראה בפועל: האתרים ברשת נעים בטווח DR של 30 עד 60, כל אתר נותן קישור אחד ולא יותר, הקישור יושב בתוך מאמר שנוגע לנושא שלכם ולא בתוך טקסט אקראי, ניסוחי העוגן מגוונים ולא חוזרים על אותו ביטוי, וההטמעה נעשית בתוך WordPress כמו כל תוכן אחר באתר. בלי שורת קישורים בתחתית העמוד, בלי רשימה בסרגל הצד.

המחיר של קישורים מ-PBN איכותיים הוא ₪40-₪80 לקישור (מינימום הזמנה ₪400) לפני מע״מ, לפי כמות הקישורים. זה סדר גודל שמאפשר לעסק קטן להתחיל לבנות פרופיל חיצוני בלי לשרוף עליו את כל תקציב השיווק החודשי.

פוסט אורח ופלייסמנט: המסלול האיטי

פוסט אורח הוא מאמר שאתם כותבים ומתפרסם באתר של מישהו אחר, שיש לו קהל משלו ועורך שמחליט מה נכנס. הקישור אליכם הוא חלק מהאזכור, לא הסיבה שהמאמר קיים. הפורמט הזה קיים בעיתונות המקצועית שנים לפני שמישהו חשב על קידום אורגני.

העלות האמיתית שלו לא מופיעה בחשבונית. היא יושבת בזמן: למצוא אתרים שמתאימים לענף, להציע להם זווית שמעניינת את הקוראים שלהם ולא רק אתכם, לכתוב ברמה שהעורך יאשר, ולחכות לתור הפרסום. חלק מהפניות לא נענות בכלל, וזה חלק מהמשחק. מי שאין בעסק שלו אדם שהכתיבה היא חלק מהתפקיד שלו ימצא את עצמו משלם על כתיבה חיצונית וגם מנהל את התהליך בעצמו.

הגרסה המסחרית והמסודרת של אותו רעיון היא פלייסמנט בתקשורת. כתבות PR בתקשורת הראשית בכלכליסט, גלובס, Ynet, מאקו, ישראל היום ווואלה עולות ₪3,500-₪15,000 לפלייסמנט לפני מע״מ. שם לא מחכים לחסדי עורך, קונים מקום, ומקבלים גם משהו שרשת קישורים לא נותנת: עמוד בכלי מוכר שאפשר לשלוח ללקוח מתלבט ולצרף להצעת מחיר.

שווה להגיד את זה בגלוי, כי זה משנה את החשבון: אתר שמפרסם פוסט אורח בלי תשלום עושה את זה כי המאמר טוב לקוראים שלו. ברגע שיש מחירון, הפורמט קרוב יותר לפלייסמנט מאשר לאזכור עריכתי, גם אם קוראים לו פוסט אורח. תשאלו תמיד אם יש תשלום בצד השני, כי זה מה שקובע לאיזו שורה בטבלה למטה ההצעה שייכת.

מה מבדיל רשת מנוהלת מחוות קישורים

בתוך הקטגוריה של קישורים מרשת יש פער עצום, והפער הזה קובע אם קניתם משהו או לא. אלה חמש הנקודות שהייתי בודק בכל הצעה, וגם התשובות שאני נותן על הרשת שלי:

• אתרים נפרדים באמת. אתר עם שם משלו, עיצוב משלו וארכיון תוכן משלו, ולא עשרים עותקים של אותה תבנית שנבדלים רק בלוגו.
• תוכן שרלוונטי לנושא. הקישור לאתר של מוסך יושב במאמר על רכב, לא במאמר על טיולים בצפון שהוזרק לתוכו משפט על בלמים.
• קישור אחד לאתר. אתר שנותן לכם שלושה קישורים לא נתן לכם פי שלושה, הוא רק חזר על עצמו והפך את הדפוס לבולט.
• עוגנים מגוונים. חלק על שם המותג, חלק על ניסוח טבעי בתוך משפט, וחלק על הנושא. עוגן זהה שחוזר שוב ושוב הוא הסימן הכי מובהק לרשת שלא מנוהלת.
• אחסון אמיתי ותחזוקה שוטפת. אתר שממשיך לפרסם, שמתעדכן, ושמישהו משלם עליו גם בחודש שבו אף לקוח לא קנה בו קישור.

ספק שלא מוכן להתייחס לאף אחת מהנקודות האלה מוכר לכם מספר, לא קישור. וזו גם הסיבה שהשוואת מחיר בין שני ספקי רשת בלי לבדוק את החמישה האלה היא השוואה חסרת משמעות.

טבלת השוואה: מהירות, עלות, שליטה וחיי מדף

אם תסתכלו על הטבלה כמכלול תראו שאין כאן שורה מנצחת. יש כאן שני מוצרים שקונים דברים שונים: אחד קונה מהירות ונפח בעלות נמוכה, השני קונה עמידות ונכס שאפשר להראות. ההחלטה נובעת ממה שחסר לכם, לא ממה שזול יותר.

עלות וזמן: המספרים שאפשר לתכנן לפיהם

הפער בין המסלולים הוא לא רק בגובה הסכום, הוא במבנה שלו. רשת פרטית היא הוצאה חודשית קבועה שאפשר לעצור בכל חודש. פלייסמנט הוא הוצאה חד פעמית וגדולה, שקשה לפצל, וכשהיא נעשית היא נעשית.

עסק שמחזיק תקציב שיווק חודשי צנוע יגלה שפלייסמנט אחד בולע כמה חודשים של פעילות שוטפת. עסק שמחזיק תקציב גדול יותר יגלה שהוצאה חודשית קטנה על קישורים לא זזה מספיק חזק בלי שאר העבודה סביבה. שני המקרים אמיתיים, וזו הסיבה ששאלת התקציב קודמת לשאלת השיטה.

שני דברים שכדאי לתקצב בנפרד משניהם. הראשון הוא ניתוח Backlinks חודשי ב-₪280 חודשי לפני מע״מ, כדי לראות אילו דומיינים חדשים מקשרים אליכם ומה קורה לקישורים שכבר קניתם. השני הוא העבודה על האתר עצמו. קישורים לדף איטי, לא ברור או כזה שלא מבקש מהמבקר כלום הם כסף שנשפך החוצה. קידום אורגני בגוגל וב-AI מתחיל ב-₪1,500 חודשי לפני מע״מ, וברוב המקרים הוא הסדר הנכון: קודם התוכן והדפים, אחר כך הקישורים אליהם.

נקודה אחרונה בפרק הזה, כי היא חוזרת בכל שיחה: אין לי מספר קישורים שאני יכול לתת לכם, ואני לא מכיר מקור אמין שיש לו אחד. מה שכן אפשר לעשות זה להסתכל על מי שמדורג לפניכם באותה שאילתה ולקבל סדר גודל. בהרבה ענפים מקומיים הפער בקישורים קטן ממה שעסקים מדמיינים, והפער האמיתי נמצא בתוכן.

הסיכון, ומי סופג אותו

דבר אחד צריך להיאמר בפשטות, פעם אחת, ואז ממשיכים: מדיניות הספאם של גוגל מגדירה תוכניות קישורים, ובכללן קנייה של קישורים לצורכי דירוג, כהפרה. אם יש תגובה, היא נוחתת על האתר שלכם ולא על מי שמכר לכם את הקישור. זה נתון שנכנס לשיקול כמו המחיר ולוח הזמנים, ולא סיבה להפסיק לקרוא.

בפועל התגובה יכולה ללבוש שתי צורות. הראשונה היא שהמערכות של גוגל לא מייחסות לקישור ערך, ואז הוא לא מזיק ולא עוזר. השנייה היא פעולה ידנית, שמופיעה כהודעה בחשבון Search Console ודורשת תיקון ובקשה לבדיקה מחדש. אני לא יודע להעריך הסתברויות כאן, ואף אחד מבחוץ לא יודע, ולכן אני מתאר את שתי האפשרויות ולא מתמחר אותן בשבילכם.

מה שכן בשליטתי זה מה נכנס פנימה. רשת שאני הבעלים שלה מאפשרת לי לשמור על קישור אחד לאתר, על תוכן שרלוונטי לנושא ועל עוגנים מגוונים, ולעצור מיד ברגע שמשהו נראה לא בסדר. ספק ששוכר מקום אצל מישהו אחר לא יכול להבטיח את זה. אני אומר את הדברים האלה גם ללקוחות שקונים ממני את השירות, לא רק במאמר, ומי שהאתר שלו הוא מקור הפניות היחיד של העסק מקבל ממני בדרך כלל המלצה למסלול השני.

איך בוחרים: כלל החלטה לפי המצב שלכם

עברו על ארבע השאלות האלה, ותנו לכל אחת תשובה כנה. הרוב מתוך הארבע הוא הכיוון שלכם:

1. גיל האתר והיסטוריית הדומיין. דומיין ותיק שכבר מדורג על משהו נמצא בעמדה שונה לגמרי מדומיין שעלה לאוויר לפני חודשיים ואין לו כלום.
2. הפרופיל הקיים. אם כבר יש קישורים טבעיים מכמה מקורות שונים, תוספת מרשת מנוהלת נבלעת בתוך תמונה רחבה. אם אין כלום, כל מה שתוסיפו יהיה גם כל מה שיש.
3. סבילות לסיכון. השאלה המדויקת היא לא כמה אתם אמיצים, אלא מה קורה לעסק בחודש שבו האתר מפסיק להביא פניות. אם התשובה היא שנסגר הברז היחיד, הסבילות שלכם נמוכה בין אם זה נעים לשמוע ובין אם לא.
4. לוח הזמנים. צריכים תזוזה בטווח של חודשים, או שאתם בונים משהו לשלוש שנים קדימה.

מי שנפל שלוש פעמים לצד הזהיר, כלומר אתר צעיר, בלי פרופיל, מקור פניות יחיד ואופק ארוך, יקבל ממני המלצה למסלול העריכתי: תוכן טוב, פלייסמנט בתקשורת כשיש סיפור אמיתי, ונוכחות בזירות של הענף. מי שנפל שלוש פעמים לצד השני, כלומר אתר עם היסטוריה, פרופיל קיים, עוד ערוצי הכנסה מלבד האתר ולוח זמנים לוחץ, יקבל את הערך הגבוה ביותר לשקל מקישורים מ-PBN.

ומי שנמצא באמצע, וזה הרוב, לא צריך להכריע בכלל. אפשר להתחיל מהעבודה על האתר, להוסיף מקור חיצוני אחד, ולראות מה קורה במשך רבעון לפני שמרחיבים. כלל אחד נכון בכל אחד מהמצבים האלה: אל תשעינו את כל הפרופיל החיצוני על מקור יחיד, מאיזה סוג שיהיה.

אם יש לכם הצעה על השולחן ואתם לא בטוחים לאיזה מהמסלולים היא שייכת, שלחו לי אותה. אני אגיד לכם מה אתם מקבלים שם ומה לא, גם כשהתשובה היא שההצעה בסדר גמור ולא צריך אותי. מי שרוצה להתחיל בקצב מהיר ובעלות חודשית שפויה, קישורים מ-PBN איכותיים הם ₪40-₪80 לקישור (מינימום הזמנה ₪400) לפני מע״מ. מי שמעדיף נכס שאפשר להראות ללקוח, כתבות PR בתקשורת הראשית הן המסלול הנכון. כתבו לי בWhatsApp או בטלפון 054-238-3789. דברו איתי בוואטסאפ ←